כשאת אומרת לא - למה את מתכוונת

 

מה קורה כשבני הזוג מגלים שהם שני בני אדם שונים?
מה קורה כשאנחנו שוכחים ומניחים שהציפיות שלנו זהות?

כל אחד מגיע אל הקשר עם מטענים, עם רגישויות ועם ציפיות שונות.
בתחילת הקשר אנחנו יותר מודעים להבדלים בינינו ועל כך שאנחנו צריכים לבנות שפה משותפת.
אנחנו באים ממשפחות שונות, יש לנו היסטוריה שונה ולכן אנחנו באים אל הקשר ממקום אחר.
ככה בהתחלה אנחנו מספרים אחד לשני סיפורים לגבי החיים שלנו מתוכם השני יכול להכיר את

נקודת המבט שלנו על החיים, על הזוגיות.
בשלב הזה כדאי גם להשתדל לזכור כל הזמן שאנחנו עוד לא ממש מדברים באותה השפה,

לכן לבקש הבהרות כשאנחנו מרגישים שהבנו משהו שאולי עצבן אותנו, איך עושים את זה פשוט:
"שמעתי שאמרת... הבנתי.... לזה התכוונת?"

חשוב לזכור: הרבה פעמים יש לנו נטייה לשמוע את מה שאנחנו רגילים לשמוע, מה ששמענו בעבר

בנושא הזה, או מה שאנחנו מצפים לשמוע. בתחילת הקשר אי הבנה שכזו יכולה לסיים את הקשר.

מה קורה ככל שהקשר מתקדם?

בתחילת הקשר יש תחושה של ירח דבש-אנחנו אוהבים את אותו הדבר וחושבים אותו הדבר,

כאילו אנחנו אותו האדם.

תקופה זו אורכת בין חצי שנה לשנתיים, לאחר מכן אנחנו עוברים לשלב אחר בקשר שלב

במהלכו אנחנו מנסים למצוא את עצמינו בתוך הקשר-"איפה אתה מתחיל ואיפה אני נגמרת?"

בשלב הזה אנחנו נוטים יותר לשים לב להבדלים בינינו זה שלב בו חשוב לנו להבין מהן הציפיות

האישיות שלנו מהקשר, מהם הצרכים שלנו, אחרי הבנה זו חובתנו לתקשר את הצרכים

האלו אל בן/ת הזוג. במקביל כאשר בן/ת הזוג מנסה להסביר את הצד שלו לוודא שאנחנו

אכן מבינים למה היא/הוא מתכוונים-לא להניח שאם הוא מבקש עצמאות אנחנו יודעים בדיוק למה הכוונה אלא לשאול מה משמעות הבקשה לעצמאות, מה אני יכול/ה לעשות כדי לאפשר לו/ה תחושה של עצמאות?

כמובן שעם הבקשה לעצמאות הצד שמתבקש לאפשר אותה יכול להרגיש מאויים, הוא יכול להיעלב על כך שמבקשים חופש ממנו, ועל כך גם כדאי לדבר כי זה אני צריכה קצת חופש ועצמאות זה לא אומר שלא טוב לי יחד, אלא זה אומר שיש לי זהות נוספת על הזהות שלי כבת זוג.

בקשות אחרות יכולות גם להתקבל כאיום על הקשר, חשוב להבין שלכל אחד יש צרכים שונים מהקשר, בנוסף כדאי לזכור שכל אחד מאתנו מגיע אל הקשר עם הגדרה שונה של מה התפקיד של הזוגיות בחיים שלנו.

כאשר תחושות האכזבה מכך שבן הזוג שלנו לא רואה את הקשר בדיוק כמונו, או שהצורך שלו מהקשר שונה משלנו, בשלב הראשון מומלץ לבדוק מה בדיוק אנחנו מרגישים? מה מפריע לנו? אחרי שהבנו מה בדיוק מפריע לנו, הבנה אמתית מתחילה במילים: "כשאמרת שאת/ה צריך/כה יותר זמן לעצמך אני הרגשתי שאת/ה לא רוצה להיות איתי, שאת/ה מתחרט/ת על זה שאנחנו יחד"
האווירה בשיחה היא לא של האשמה, אלא של שיתוף בתחושות וברגשות והקשבה לצד השני ולצרכים שלו, רק כך ניתן למצוא את עמק השווה.

אנחנו רגילים לנהל שיחה כדי לפתור בעיות או לתת תשובות, לפעמים אפשר להשתמש בשיחה כדי לייצר קירבה ואינטימיות, להבין אחד את השניה יותר טוב, להרגיש שאת מבינה אותי, שהקול שלי נשמע. להקשיב כדי להקשיב ולא כדי לפתור בעיות. אגב, הדרך הטובה ביותר לתת פתרונות היא להבין באמת את הצד השני.

אז איך אפשר לתרגל את זה:

כל אחד בתורו מדבר ומקשיב.

המדבר הראשון פותח, הוא מתאר במשפט או שניים איך הוא מרגיש כלפי הנושא עליו הוא בחר לדבר.

כשהמדבר מסיים, המקשיב מספר מה הוא שמע שאמר המדבר: "שמעתי שאמרת....האם שמעתי נכון?"

בשלב הזה המדבר עונה ומסביר במידת הצורך.

המטרה היא לשמוע באמת אחד את הצד של השני.

לא להציע פתרונות! רק להקשיב ולהבין!

השלב הבא הוא למצוא משהו בדברי בן/ת הזוג שנראה הגיוני בעיניך, וכשתורך לדבר:
"מאד הגיוני בעיני שאת/ה מרגיש/ה ...."

המטרה של השיח הוא לייצר הבנה וקירבה ולא לייצר פתרונות.

 

לסיכום:

 

• סקרנו שלבים בזוגיות: שלב ירח הדבש ושלב העצמאות.

• דיברנו על כך שיש צורך להבין שאמנם אנחנו מדברים באותה שפה אבל הכוונות שלנו שונות.

• כדאי לוודא ששמענו והבנו נכון את מה שנאמר אלינו.

• מומלץ להבין את הרגשות והתחושות שלנו ואז לתקשר אותם לבן/ת הזוג.

• טיפ-שיחה יכולה לשמש גם ככלי להרגיש קירבה ואינטימיות.

 

לכל שאלה והבהרה,

קרן חדד-טאוב

יועצת זוגיות

0505640770